בתי המשפט

פסק – דין

התביעה:

בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שארעו לתובעים לטעתנם, בגין שריפה שפרצה כתוצאה מכשל במזגן ו/או בקופסת החיבורים שלו, מזגן אותו ייצרה הנתבעת ואשר נרכש על ידם בשנת 97. לפי התביעה פרצה השריפה בתאריך 6.7.00, בשעות הקטנות של הלילה.

לתביעתם צרפו חוות דעת לגבי סיבת הדליקה, ולפיה נגרמה השריפה מכשל בקופסת החיבורים של יחידת המזגן. הם צרפו גם דוח של רשות מכבי האש התומך לטענתם במסקנה זו.  הם צרפו לתביעתם גם לענין הנזקים שנגרמו להם שתי חוות דעת שמאיות, האחת לענין הנזקים שנגרמו לדירתם כתוצאה מהשריפה (חוות דעתו של השמאי אלי כהן). השניה, לענין שוויים של הציוד והתכולה אשר ניזוקו בשריפה (חוות דעת של השמאי יובל טלמון).

סך הנזקים אותם הם תובעים בכתב התביעה הועמד על 776,829 ₪.

ההגנה:

הנתבעת טענה טענות מקדמיות להעדר עילת תביעה או יריבות, לאי צירוף נתבעים רלוונטים, ולחוסר תום לב או עשיית עושר שלא במשפט.

לגופו של עניין הכחישה את כל טענות התובעים. היא הוסיפה וטענה כי לא היא מכרה או סיפקה את המזגן לתובעים ולא היא התקינה אותו בביתם. כן טענה כי התקנת המזגן נעשתה על ידי מתקין עצמאי שאינו מוכר לה, ואינו קשור אליה ועל התובעים להטיל את האחריות לנזקיהם על אותו מתקין.

לחילופין טענה כי השריפה אירעה כתוצאה מרשלנות תורמת או מכרעת של התובעים, או מי מטעמם.

היא טענה כי לא נקשר כל קשר חוזי בינה לבין התובעים ועל כן לא הפרה כל חיוב חוזי כלפיהם.

גם את הנזקים הנטענים הכחישה ולחילופין טענה כי הם מוגזמים ומופרכים. כן טענה כי על התובעים להוכיח את נזקיהם על פי קבלות שכן חלק מנזקיהם כבר תוקנו ובענין זה אין להתיר להם להוכיח את נזקיהם לפי חוות דעת שמאיות.

הנתבעת הגישה יחד עם כתב הגנתה הודעת צד ג' כנגד משווקת המזגן חברת שקם בע"מ, וצד ג' השתתף בכל הדיונים שנתקיימו בבית המשפט עד לשלב הסיכומים. בשלב הסיכומים הוגשה הודעה מוסכמת (ביום 28.6.05) על ידי הנתבעת וצד ג' לפיה מוסכם כי הודעת צד ג' תידחה ללא צו להוצאות וכך הוחלט בהחלטתי מיום 5.7.05.

חומר הראיות:

הצדדים הציגו חוות דעת של חוקרי שריפות, של מהנדסי חשמל ושל שמאים בתחום הבניין והרכוש.

כן, הוגשו תצהירי עדות ראשית אליהם צורפו נספחים שונים.

החקירות הנגדיות נפרסו על פני כ-200 עמודי פרוטוקול.

השאלות הטעונות הכרעה:

הצדדים נחלקו הן בעניין סיבת הנזק ושאלת האחריות לנזק, והן בעניין גובה הנזק.

סיבת הנזק:

התובע הסתמך בעניין זה על דו"ח שירותי הכבאות, על חוות דעתו של מר סלוצקי, מומחה מטעם חברת הביטוח כלל שביטחה את ביתו של התובע, על חוות דעתו של מר אלי הינה מומחה לחקירת שריפות ועל חוות דעתו של מהנדס החשמל אבי מרקוביץ. מסקנת כל הנ"ל היתה כי השריפה פרצה כתוצאה מכשל בקופסת חיבורים של יחידת המזגן שייצרה הנתבעת אותו רכשו התובעים.

המומחים היינה, מרקוביץ וסלוצקי גם שללו אפשרות שהשריפה פרצה עקב כשל בגורם חשמלי אחר, פרט למזגן.

הנתבעת הסתמכה על חוות הדעת של חוקר השריפות אריאל ריבנר וחוות דעתו של מהנדס החשמל דוד בן אפרים.

דוד בן אפרים קבע בחוות דעתו (לאחר שבדק את מערכת החשמל בבית התובעים ביום 19.7.00) כי לא מצא בעת בדיקתו ממצאים המצביעים על כשל כלשהוא של מערכת החשמל.

המומחה ריבנר סיכם בחוות דעתו: "אין באפשרותו להגיע אל קביעה חד משמעית לעניין גורם הדליקה".

המשך מסקנותיו מבוססות על השערות והנחות ולא על ממצאים מזירת האירוע. הוא סיים את חוות דעתו בקביעה חד משמעית שהשריפה לא נגרמה מכשל ביחידת המיזוג הנ"ל ולא יצאה ממנה.

עיינתי עיין היטב בחוות הדעת הרבות שהוגשו וכן בחקירות הנגדיות של המומחה.

שוכנעתי, לאחר שקילת מכלול הראיות כי השריפה אכן ארעה כפי שטענו המומחים מטעם התובע.

לא מצאתי מקום לייחס משקל רב לחוות דעתו של ריבנר, המומחה מטעם הנתבעת. מצופה היה ממומחה לשריפות שיסיים חוות דעתו בקביעה באשר לגורם לשריפה ולמיקומו ולא באמירה כי אין בידו אפשרות לקבוע את הגורם הספציפי.

הראיות שהציג התובע מאידך מהסתמכות על ממצאים מזירת האירוע ממש. בדו"ח מכבי האש ת/7 צוין במפורש:

                        "מוקד הבעירה היה בקומה ב' ליד המיני מזגן המרכזי…

                        במקום נמצא סימנים לקצר חשמלי.

                        כתוצאה של קצר חשמלי במזגן התלקח המזגן והאש

                        התפשטה…

                        מסקנה

                        קצר חשמלי".

חוקר השריפות היינה ביקר במקום למחרת האירוע ביום 7.7.00. בחוות דעתו קבע שמוקד השריפה היה בסביבת יחידת המזגן על יסוד רמת הפגיעה בקורות העץ, שבאזור המזגן היתה הגבוהה ביותר. כן בדק אישית את קופסת החיבורים של המזגן וגילה בה ממצאים המעידים על כשל חשמלי.

ממצאים אלה הינם סימני התכה וג'ולות בתוך קופת החיבורים. הוא אף צילם ממצאים אלה (תמונה 21 לחוות דעתו). הוא מצא גם את מצב חיווט החשמל בקופסה פריך ומתפורר (תמונה 22) ממצא המצביע גם הוא על התפתחות טמפ' חריגות בתוך הקופסא.

הוא צילם לעומת זאת תמונה של חיווט חשמלי המצוי במרחק של כמטר מיחידת המזגן הנ"ל (תמונה 27) המלמדת כי חיווט זה שמר על שלמותו וגמישותו,היינו היה מרוחק ממוקד הבעירה והכשל החשמלי.

מחקירתו של סלוצקי עולה כי חוות דעתו כלל לא נתבקשה מטעם התובע,אלא מטעם חברת כלל שביטחה את בית התובע. כאמור, מסקנותיו תאמו אחת לאחת את אלה של החוקר היינה.

הוא נחקר בהשלמת חקירה ראשית לגבי אפשרות שהעלה חוקר הנתבעת מר ריבנר כי הכשל נגרם עקב הנחת חפצים כבדים על קווי חשמל בעליית הגג בה מצויה היתה יחידת המיזוג הנ"ל. הוא שלל אפשרות זו והבהיר כי קווי המתח הנ"ל נתונים היו בתוך צנרת הגנה מסוג "כבה מאליו",כך שהם היו מוגנים בהגנה מכאנית באופן שחפצים כבדים אינם יכולים לגרום לפגיעה בהם. גם במקרה שהיה כשל בהם, סוג החיווט "כבה מאילו" נועד למנוע את התפשטות השריפה (גם המהנדס מרקוביץ בתיאור מפורט ומנומק שלל אפשרות זו במסגרת חקירתו הנגדית עמ' 24 שורה 20 ואילך).

לחוות דעתו של סלוצקי מצאתי ליתן משקל מועדף בשל היותו עד "ניטרלי" (ביחס לצדדים הניצים בתביעה לפני).

את מסקנתו בחוות דעתו סיכם כך:

                        "לאור הבדיקות הממצאים והנתונים בזירה הנני

בדעה כי גורם השריפה הנדונה הינו עקב כשל חשמלי

ביחידת המפזר של מזגן האויר המותקן בעליית הגג".

לכל האמור לעיל ניתן להוסיף את גרסתו של התובע עצמו כפי שמסרה סמוך לאירוע לחוקר השריפות היינה וגם בה העיד במפורש כי ראה את מוקד השריפה (בזמן הבעירה עצמה) ליד יחידת המיזוג הנ"ל.

לסיכום פרק זה אני קובע כי על יסוד הראיות שהוצגו בפני שוכנעתי שמקור הכשל שגרם לשריפה הינו כמפורט בחוות דעתו של סלוצקי כמפורט לעיל.

האחריות:

אין חולק כי הנתבעת הינה יצרנית המזגן ויצרנית היחידה בה אירע הכשל.

לטענת הנתבעת בוצעו שינויים ביחידה הנ"ל (בעת התקנתה בבית התובע) והיא כיוונה טיעוניה להחלפת הכבל החשמלי המוביל משקע החשמל ליחידה בכבל אחר ארוך יותר. שינויים אלה בוצעו לטענתה ע"י מתקין המזגן או לחלופין ע"י התובע עצמו.

בטענות אלה אשר לא נסמכו על ראיות כלשהן לא מצאתי ממש ואני דוחה אותן. התיאוריה כולה בוססה על עדותו של החוקר ריבנר כי בעת ביקורו לא ראה בסביבת יחידת המזגן שקעים המתאימים למזגן.

לעומת זאת, באו בפני ראיות אשר יש בהן דווקא להצביע על ייצור תוך שימוש ברכיב פגום. אין חולק כי כיום שיטת החיבור בתוך יחידת הפיקוד הנ"ל שונה היא. המחברים הוחלפו ממחברים מסוג "נעלי כבל" למחברים באמצעות ברגים ואומים.

לפי עדותו של מתקין המזגנים יוסי פורטל בחוות דעתו (ת/15) החלפת שיטת החיווט והמחברים נעשתה עקב תקלות שנבעו מקופסת הפיקוד הקודמת.

על התקלות שיכולות לנבוע מסוג החיבור הקודם שהותקן בקופסא העיד המהנדס מרקוביץ (מהנדס חשמל במקצועו ובוחן שריפות כתוצאה מכשלים במערכות חשמליות), בחקירתו הנגדית (עמ' 26 שורה 17-27) תוך הדגמת מקרים נוספים אותם חקר ובהם נתקל לגבי אותה קופסת חיבורים.

                        " ש. מפנה לסעיף 4 לפרק המסקנות בחוו"ד. מה יכול לגרום לאותו מגע רופף.

                        ת. הסיבה למגע הרופף שיכול להגרם בחיבורים עליו אני עומד

                        בסוף חוו"ד נובעת משימוש בחיבור המתבסס על אלסטיות של חומר בלבד.

                        מחובר לקופסת החיבורים מחברי חשמל מהירים הנשלפים ומתחברים בהינף

יד דוגמת החיבורים שמשומשים בחשמל רכב.

ש.     מדובר באיזה ליקוי בתוך קופסת החיבורים הקיים מלכתחילה.

ת.  אכן כך. אם יקל עליכם להבין חקרתי מקרה דומה ובו תפסתי את קופסת החיבורים רגע לפני השריפה. מפנה לתמונות מחקירה אחרת בה תוכלו לראות בעמ' 1 בתמונות 2 קשר בקופסת חיבורים כזו חיממה את המחבר והתיקון שבוצע על ידי החשמלאי היה שימוש במהדקים עם ברגים. בעמ' הבא מס' 3 קופסת החיבורים המשתמשת באותם סוגי מחברים שכשלה לחלוטין נשרפה לגמרי ובתמונות של סעיף 4 רואים בבירור כיצד מחבר שכזה מתחיל להתחמם רגע לפני תחילת דליקה הרסנית".

המהנדס סלוצקי, שכאמור חוות דעתו ניתנה שלא לפי הזמנת מי מהצדדים, נחקר ארוכות בביהמ"ש באשר לסיבות הכשל (ראה עמ' 9 ש' 15-16).

הוא העיד גם מניסיון של ממש בעשרות מקרים שחקר לגבי סוגי חיבור דומים לאלו שהותקנו ביחידת המיזוג שנשרפה. עולה מעדותו כי מדובר בחיבורים אשר לאורך זמן מתרופפים, הדבר יוצר קשת חשמלית הגורמת להתחממות ושריפה.

הוא ציין בהמשך דבריו (עמ' 10 ש' 17-22):

                        "ת.  מתקין מזגן מקבל קופסה חדשה מבית חרושת כמו זו שרואים כרגע,

                        בוודאי שמה שאנו רואים כרגע היא קופסה חדשה שכל החיבורים בה

                        מגיעים תקינים, ברורים. הכשל מתפתח לא כעבור יום ולא כעבור שעה

                        אלא יכול להחזיק לפעמים חודשים ושנים עד שהמערכת כושלת. אין

                        שום דרישה מצד היצרן בתום תקופת בדק לבצע בדיקה ולראות שבקופסאות

                        הללו לא מתחוללים כשלים פנימיים, כי מי שיודע ומודע לבעיות האלה, וזה

                        אנשים שאפשר לספור על כף יד אחת, ימליץ כעבור תקופת בדק מסוימת לבדוק

                        שהחיבורים אינם משחירים ואינם מתחממים".

(עדות דומה לגבי היותה של יחידת הפיקוד יחידה שלמה וסגורה נמסרה גם בחוות דעתו של יוסי פורטל עמ' 2 פסקאות 2-3).

הוא נחקר גם לגבי הקשר בין התקנת קופסת החיבורים של המזגן לבין ההתקנה.

הוא השיב בצורה חד משמעית (עמ' 12 ש' 24-27) שאין קשר בין הדברים, שכן בעת ההתקנה אין כל צורך בפתיחת הקופסא ע"י המתקין.

עולה מהמשך דבריו אלו כי אף אחת מיצרניות המזגנים ובניהן התובעת לא מציינות בשום מקום בהוראות ההפעלה של המכשיר שמדי מס' שנים יש צורך לעשות בדיקה של קופסת החיבורים (עמ' 12 ש' 29-30).

המומחה מטעם הנתבעת דוד בן אפריים נשאל בעניין זה והשיב (עמ' 172 ש' 1-9):

                        "ש.  כשאתה מוכר או מישהוא מוכר מוצר חשמלי אתה המהנדס חשמל

                        היית בא וממליץ מדי תקופה מסוימת או מספר שנים לבדוק את המערכת

                        החשמלית של אותו מוצר

                        …

ח.      אם אתה מתכוון לבדיקה חיצונית אז אני ממליץ אחרי כמה שנים לעשות.

אם להיכנס לתוך המכשיר אני לא ממליץ שום דבר שהיצרן לא ממליץ.

היצרן מכיר את הציוד שלו והוא צריך לקבוע זאת".

מהעדויות שפורטו לעיל עולות בבירור העובדות הבאות.

ראשית, בייצור קופסת הפיקוד (בה הותקנו המתחברים הנ"ל) נעשה שימוש במחברים אשר שימוש ארוך טווח בהם מביא להתרופפותם ובסופו של דבר לכשל שיכול לגרום לשריפה.

שנית, למניעת מצב זה יש לבצע אחת לתקופה מסוימת בדיקה.

שלישית, אין בהנחיות הנמסרות עם המזגן שנמכר המלצה לביצוע בדיקה כאמור, ואין כל אזהרה כאמור מפני האפשרות לכשל שכזה.

מצד הנתבעת הובאו עדים שהעידו על הליכי הבדיקה הנעשים לאחר הייצור להבטחת איכות המוצר. בכך אין כדי להועיל לנתבעת שכן לפי עדותו של סלוצקי הפגם מתהווה עקב שימוש ארוך טווח ונעוץ בסוג המחבר ולא בשל אופן התקנתו בעת הייצור.

לסיכום עניין האחריות, אני קובע כי סיבת הנזק מקורה בסוג המחבר שהותקן ע"י הנתבעת.

סבורני שיש להטיל אחריות בנזיקין על הנתבעת הן בגין רשלנות והן בגין הפרת חובה חקוקה.

רשלנות:

רשלנות הנתבעת נובעת משניים אלה:

הראשון- התקנת המחבר (בעת הייצור) מסוג אשר לאורך זמן מתרופף ועשוי לגרום לכשל חשמלי.

השני- הימנעות ממתן המלצה לביצוע ביקורת תקופתית לבדיקת התרופפות המחבר או חוט החשמל אליו. (המלצה שכזו, עפ"י השכל הישר, תגרום לרתיעה מרכישת המזגן).

נמצא אם כן, כי האחריות לאירוע השריפה מוטלת על הנתבעת.

הפרת חובה חקוקה:

במקרה דנן הופרה החובה שבסעיף 4(א)(2) לחוק הגנת הצרכן תשמ"א – 1981 הקובע:

"4 חובות לגילוי לצרכן

(א) עוסק חייב לגלות לצרכן-

(1)  …..

(2)  כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או

      טיפול רגיל".

משנמנעה הנתבעת להביא לידיעת התובעים דבר הצורך בביצוע בדיקה תקופתית לשלילת התרופפות המחברים , נוכח סוגם, הפרה חובה זו.

עפ"י חוק הגנת הצרכן הפרת חובה זו כמוה כעוולה בנזיקין.

שאלת הנזק:

הוגשו חוות דעת נפרדות מצד התובע לעניין נזקי המבנה מחד ולעניין יתר פרטי הרכוש שניזוקו, מאידך.

הנתבעת הגישה חוות אחת שעסקה בעיקרה בפרטי הרכוש (למעט המבנה ) שניזוקו אולם בסיומה ישנה התייחסות בקצרה גם לנזקי המבנה.

כמו כן טען התובע לנזקים בגין אובדן אוספי בולים, מטבעות, תמונות, קלטות, מפות שולחן וכיסויי מיטה ועבודות יד מחו"ל, וכן מזכרות מחו"ל.

כן טען לנזקים בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪.

נזקי המבנה:

התובע הסתמך על חוות דעתו של השמאי מר אלי כהן, שלפיה נזקי המבנה שנגרמו לו עמדו ע"ס 52,450 דולר, ובתוספת מע"מ 61,366 דולר. בהמרה לשער הדולר למועד הרלוונטי (4 ₪ לפי עדות השמאי) הסכום הוא 245,000 ₪.

כמו כן, הובא לעדות השמאי יוסי גולן אשר העריך בשעתו את נזקי המבנה (לפי עדותו, לאחר שערך סקר וקיבל הצעות מחיר ואף ניהל מו"מ וקיבל הנחה מחברה מסוימת) בסך של 172,152 ₪, לפני מע"מ וסה"כ כולל מע"מ 201,417 ₪.

הנתבעת לא הגישה חוות דעת שמאית לעניין המבנה אולם שמאי הרכוש מטעמה (מר וידר) התייחס בסוף חוות דעתו לעניין זה באופן שאישר כהוצאת שיקום המבנה סך של 43,497 ₪ בגין קבלות שהוצגו בפניו.

לטענת הנתבעת בסיכומיה אין לאשר הוצאה גדולה יותר לשיקום המבנה שכן, מקום בו התובע שיקם, היה עליו להוכיח את הוצאותיו ממש ואין לאמץ חוות דעת שמאי בעניין זה.

מעדות הנתבע בחקירתו עולה, כי שיפץ את ביתו באמצעות הקבלן חליל כמאל. התובע הציג קבלות על תשלום בסך 81,000 ₪ לקבלן הנ"ל וכן חשבונית עס' 20,000 ₪.

התובע העיד כי שילם את סכום החשבונית על אף שלא הציג קבלה בגינה. עולה מעדותו גם כי קבלן השיפוץ עשה עבורו עבודות שאינן קשורות לבנין שנשרף.  החשבונית אינה מעידה על תשלום בפועל ועל כן, וגם נוכח העובדה כי חלק מהעבודות שבוצעו על ידי הקבלן הנ"ל ממילא לא בוצעו בגין נזקי השריפה, כפי שהעיד התובע, ולא מצאתי להכיר בסכום הנקוב בחשבונית כסכום ששולם על ידי התובע לצורך שיפוץ נזקי השריפה.

כן העיד התובע כי שילם ישירות לקבלן הזכוכית סך 30,000 ₪ שכן לקבלן שעבד אצלו לא היתה אפשרות לשלם. עדות זו לא נתמכה באסמכתא שהתובע יכול וצריך היה להציג כגון קבלה או חשבונית ועל כן אני דוחה אותה.

סה"כ יחדיו הוכיח התובע תשלום בסך של 81,000 ₪, לקבלן הנ"ל.

ביקרתי בבית התובע. ביתו שופץ במלואו. על כן היה על התובע להוכיח הוצאותיו בפועל לצורך השיפוץ. כל שהצליח להוכיח הינו הסך הנ"ל של 81,000 ₪ ואין הוא זכאי לפיצוי מעבר לסכום הזה.

נזקי רכוש:

לגבי נזקי הרכוש נתגלעו מחלוקות במס' עניינים.

ראשית, מחלוקת לגבי כמות הפריטים שניזוקו.

שנית, לגבי שוויים.

שלישית, לגבי הפחת שיש להוריד בשל היותם משומשים.

התובע הסתמך של חוות דעתו של השמאי טלמון שהתבסס, לעניין מהות התכולה שניזוקה, על עדות ורשימות שמסר לו התובע.

הנתבעת הסתמכה על חוות דעת השמאי יאיר וידר.

המחלוקת לעניין רשימת התכולה:

חוות דעתו של טלמון כוללת פרטי תחולה אשר השמאי וידר לא העריכם כלל בטענה כי לא הוצגו בפניו.

טלמון בחקירתו הנגדית הבהיר כי קיבל את רשימת התכולה מהתובע וכי ערך בירורים שונים כגון לגבי 500 משחקים. בעניין זה הובהר לו כי אשת התובע עסקה בחינוך מיוחד ונעזרה באביזרים הנ"ל.

התובע עצמו נחקר בחקירה ארוכה לגבי פרטי אוסף שונים ופרטים אחרים שנכללו בחוות דעתו של טלמון והשיב אחד לאחד מהיכן הגיעו אליו או נאספו.

השמאי וידר בחר מראש שלא להעריך פרטים אלה השנויים במחלוקת ובחוות דעתו אכן לא העריכם כלל.

לצורך הכרעה בעניין רשימת התכולה אני קובע כי שוכנעתי על סמך עדות התובע שלא הופרכה כי רשימת התכולה שמסר לשמאי טלמון וכלולה בחוות דעתו, משקפת את התכולה שניזוקה.

המחלוקת לעניין שווי התכולה:

כאמור, נוכח בחירתו מראש של השמאי וידר להתעלם מרשימת פרטים שלא הוצגו בפניו (בחירה מיתממת שכן, מגוחך הוא  לצאת מתוך הנחה שבשריפה כה קשה שאירעה יוכל בעל הרכוש להצביע על כל פרט שנתכלה בשריפה, והיה מקום על כן מצדו של השמאי וידר להשאיר את השאלה העובדתית הנ"ל שאינה בתחום מומחיותו, להכרעת ביהמ"ש ולערוך שומת שווי מבלי להיכנס לשאלה העובדתית הנ"ל), חוות דעתו היא חסרה.

בעוד שמחקירתו של השמאי טלמון עולה כי ערך סקר שוק וחנויות לגבי כל פריט אפשרי, עשה זאת וידר באינטרנט. כמו כן עולה מחקירתו הנגדית של וידר בה הציגו תמונות הנזק כי חלק מהנזקים שמהם בחר להתעלם (כגון צלחות), מופיעות בצילומי הנזק.

משני הטעמים הנ"ל, אני מעדיף את הערכת השווי שערך טלמון על פני זו שערך וידר. הערכת השווי שערך טלמון מסתכמת לסך 300,375 ₪ כולל מע"מ.

המחלוקת לעניין הפחת:

השמאי טלמון סבר שיש להפחית עד 10% בגין שימוש בפריטים. וידר לעומתו סבר שיש להפחית 10% לשנה והואיל שהסתמך על עדות התובע, לפיה, מרבית פרטי התכולה חודשו בשנת 96' עם שיפוץ ביתו, הפחית 40%.

בעניין זה נשמעו טענותיו של השמאי וידר משכנעות מאלו של טלמון. עולה מהם כי הפחת המקובל על ביגוד וריהוט הינו כ 6%-7% לשנה ועל מוצרי חשמל בין 12%-16% לשנה. מנתונים אלה הוא קבע פחת ממוצע על כל התכולה של 10% לשנה.

טלמון לעומת זאת לא טרח להבהיר כיצד קבע הפחתה זו של 10% בלבד לכל התקופה.

קביעתו אינה סבירה בעיני. לא יעלה על הדעת ששווי השוק של מוצרים בני שימוש של 4 שנים (ולעיתים יותר) יפחת רק ב-10%. אדם סביר יעדיף תמיד לקנות מוצר חדש מחנות, עם אחריות כאשר ההפרש בין מחירו לבין מחיר המוצר הישן/משומש הנדרש ממנו הנו 10%, מה שמביא בסופו של דבר להעדר ביקוש ולירידת ערכו של המוצר המשומש. אומר אף כי לדעתי הפחת של 40% בגין מוצרים מסוימים נראית לי מטיבה עם התובע. אך בהעדר קביעה שמאית אחרת אני מאמץ לעניין זה את קביעת שמאי הנתבעת.

על אף שהותר לבא כוח התובע להשלים את עדותו הראשית של השמאי טלמון בעניין זה, במקום להבהיר מדוע העריך הוא 10% ל-4 שנים, בחר טלמון להתמקד בביקורת כלפי קביעתו של השמאי וידר, והותיר את קביעתו שלו סתומה ובלתי מבוארת.

נוכח המפורט לעיל אני מקבל את חוות דעתו של השמאי וידר לעניין גובה הפחת, 10% לשנה ובסה"כ 40%.

נוכח האמור לעיל אני מעמיד את נזקי התובע בגין אובדן התכולה שהוערכה ע"י השמאי טלמון בהתאם להערכת השווי של השמאי טלמון (303,375 ₪) ובהפחתת סך 40%, (כפי שקבע השמאי וידר)  על סך 182,025 ₪.

אובדן אוספים שונים:

על מהותם של האוספים הנ"ל העיד התובע בתצהירו ונחקר חקירה נגדית. התובע טען לנזק "סנטימנטאלי". השמאי מטעמו נמנע מסיבה זו מהערכת האוספים. גם שמאי הנתבעת נמנע מהערכתם.  שוכנעתי שאוספים אלה קיימים היו ונפגעו בשריפה.

בהעדר הערכה כלשהיא, אני פוסק לתובע בגין האוספים הנ"ל גלובלית על דרך האומדן סך של 10,000 ₪.

עוגמת נפש:

ראש נזק בוסס על הצורך בפינוי הדירה לצורכי פינוי התכולה שנשרפה, שיפוצה ומאוחר יותר מגורים בחלקה בלבד (קומת קרקע) עד לתום שיפוץ הקומה עליונה.

לפי האמור בסעיף 19(ב) לתצהיר התובע הוא נאלץ לפנות את דירתו למשך שבועיים למגורים אצל בני משפחה, ומאוחר יותר הצטמצמו מגוריהם לקומת הקרקע בלבד במשך שלושה חודשים נוספים. עדותו זו לא נסתרה.

בגין אי הנוחיות הנ"ל זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש. ראש נזק זה מקובל בתביעות בגין ליקויי בניה ופרופורציונאלי לאורך תקופת אובדן ההנאה מדירת המגורים לצורך שיפוצה.

במקרה דנן בהתחשב בתקופות עליהן העיד התובע, אני מעמיד את הפיצוי בגין עוגמת הנפש ע"ס 15,000 ₪.

סיכום נזקי התובע:

בגין המבנה                               81,000 ₪

בגין התכולה                              182,025 ₪

בגין האוספים                            10,000 ₪

בגין עוגמת נפש ואי נוחות           15,000 ₪

                                                _____

סה"כ                                       288,025 ₪

קיזוזים:

עפ"י עדות התובע הוא פוצה ע"י חברת כלל חלקית בגין נזקי המבנה.

מחוות דעתו של השמאי מטעם כלל, יוסי גולן, עולה כי התובע פוצה בסך של 53,804 ₪.

סכום זה בגינו עתידה הנתבעת להיתבע תביעת שיפוי ע"י חברת כלל, יש לקזז מן הפיצוי.

יתרת הפיצוי לאחר הקיזוז 234,221 ₪.

סוף דבר :

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 234,221 ₪.

הסכום ישא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה 9.12.01 עד לתשלום בפועל.

5129371

54678313כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך 50,000 ₪ ועליהם מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

5129371

54678313

יונתן אברהם 54678313-1837/01

ניתן היום י"ח בתמוז, תשס"ה (25 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

001837/01א  111 כהן מיכל

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

אתם מוזמנים להשאיר תגובות. אנא שמרו על לשון מכובדת